טנוריו ואח' נ' שר הפנים , חה"כ גדעון סער

פסק דין

עתירה זו, שהוגשה היום, היא גלגול נוסף של עתירה קודמת שנדונה לפניי בעת"מ 53388-10-13 (להלן – העתירה הקודמת). העתירה הקודמת תקפה את סירובו של משרד הפנים, אשר אושר בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים, להעביר את בקשת עותרת 1 לקבלת מעמד בישראל לבחינת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים. אלא שבדיון שהתקיים בעתירה הקודמת ביום 23.2.14 קיבל ב"כ העותרות את המלצת בית המשפט למשוך את העתירה נגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים, תוך שמירת זכותו לפנות אל שר הפנים על מנת שהשר יקבל החלטה אישית בנדון. כעת, משניתנה החלטתו האישית של השר (כמפורט במכתב מנכ"ל רשות האוכלוסין מיום 26.3.14), ונוכח דחיית העתירה הקודמת, לא נותרה בידי העותרות כל עילה לתקיפת ההחלטה הדוחה את בקשת המעמד מטעמים הומניטריים. שר הפנים לא הסתפק בהחלטתו הנ"ל בקביעה שהוא "אינו מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט לעניינים מינהליים", אלא הוסיף ובחן את בקשת המעמד לגופה, בחינה שלאחריה הגיע לכלל מסקנה "כי מצבה הבריאותי" של עותרת 1 "טוב, וכי אין עוד צורך רפואי בהמשך שהותה בישראל. כמו כן לא מצא שר הפנים כי תרומת כליה באמצעות השתלה צולבת מהווה טעם הומניטרי מיוחד המצדיק מתן מעמד בישראל". נימוקים אלו דומים לנימוקיה של יו"ר ועדת ההשגה בהחלטתה מיום 3.9.13. העותרות חזרו בהן מהעתירה הקודמת לאחר שבית המשפט הבהיר כי בשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה למשרד הפנים ולהיקף המוגבל של הביקורת השיפוטית הנגזר מכך, סיכויי ההתערבות בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה נמוכים למדי. לפיכך ביקשו העותרות להביא את העניין לבחינה אישית של השר, שהוא – בשונה מבית המשפט – אינו מוגבל בשיקול הדעת. כעת, כשגם לאחר בחינה זו אימץ השר באופן אישי את נימוקי יו"ר ועדת ההשגה – נימוקים שהעתירה נגדם נדחתה – לא נותרה לעותרות כל עילה לתקיפת החלטת המשיב, ודין העתירה להידחות על הסף כאמור בתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

העתירה נדחית אפוא, ועמה הבקשה לצו ביניים.

משלא התבקשה תגובה לעתירה לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: